וָאֹמַ֗ר עַ֠תָּה יֵרְד֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֵלַי֙ הַגִּלְגָּ֔ל וּפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לֹ֣א חִלִּ֑יתִי וָֽאֶתְאַפַּ֔ק וָאַעֲלֶ֖ה הָעֹלָֽה׃ (ס)
תקנת השבין
ובאמת מצינו בגמרא בכמה דוכתי שהתענו תעניות הרבה על דברים קלים כהאי דמו"ק [כ"ה.] ברב הונא דאתהפיך רצועה דתפילין לי' ויתיב מ' תעניות ובודאי שלא היה במזיד חס ושלום, וכדמשמע גם כן מלשון אתהפיכא דמשמע ממילא ומעצמו בלא דעתו אלא שהיה קצת פשיעות על שלא השגיח שלא יתהפך, ושם אינו דבר של הנאה שיהיה לתשובת המשקל של ההנאה מהאיסור, אבל עיקר התענית הוא במקום קרבן כמבואר [בברכות י"ז.] אדם חוטא ומקריב קרבן וכו' ועכשו ישבתי בתענית וכו' חלבי ודמי שנתמעט כאלו הקרבתיו וכו', והרי גם עובר אמצות עשה דמוחלין על ידי התשובה מיד גם כן מביא עולה לדורן ועתה שאין לו קרבנות התענית הוא במקום דורן הקרבן, ואם על כפרת מצות עשה מביאין דורן כל שכן על מצות ל"ת גם אחר יום הכיפורים צריך דורן גם כן לרצות ועל זה הם התעניות אפילו על ביטול מצות עשה קלה צריך תענית יום אחד על כל פנים לדורן במקום עולה, ואף על גב דבחד עולה סגי לכפר על כמה מצות עשה דגבי כמו שאמרו [בזבחים ו'.] זהו לענין חיוב הדורן דנלמד מקרא וכשאי אפשר לו להביא יותר סגי ליה בהכי, אבל ודאי מי שהיכולת בידו היה מרבה להביא קרבנות נדבה לדורן כפי יכולתו איש כברכתו, וזהו גם על ביטול מצות עשה וכל שכן אעבירת ל"ת ובקום ועשה דצריכי להרבות בדורן אחרי ריצוי הפרקליט דתשובה ויום הכיפורים ואינם בתורת סיגופים ולמירוק כלל, ועל זה הם התעניות שהיו מתענין כשהיו צריכין להתפלל על איזה ענין היו עושין בקרבנות העולה כמו שנאמר [ש"א ז] ויעלהו עולה וגו' ויזעק וגו' ויהי שמואל מעלה העולה וגו' וכן [שם י"ג] בשאול הגישו אלי העולה וגו' ואמר אחר כך ופני ה' לא חליתי ואתאפק ואעלה העולה, הנה שהיו מקריבים עולות לצורך התפלה על מה שהיו צריכים שעל ידי הקרבנות היו מתקרבים להשם יתברך וכן עתה על ידי התענית, ומצינו גם כן [תענית י"א סע"א] דאף בלי שום צורך כלל לא לתפלה ולא לתשובה היושב בתענית נקרא קדוש בדמצי לצעורי נפשיה והיינו כמו שהיו מקריבין עולות נדבה להיות לריח ניחוח להשם יתברך לבד:
אגרא דכלה
דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם בבואכם אל הארץ וכו' (במדבר טו יח). משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה כמו שדרשו רז"ל (כתובות כ"ה ע"א). ויש לרמז שרמז על האדם בעמדו משינתו והנשמה חוזרת לגוף מחדש, וזהו בבואכ"ם כשתבואו כל יום לגוף הארציי, אשר אני מביא אתכם שמה, שבאמת הש"י מחזיר את הנשמה להארץ בכל יום, והיה באכלכם מלחם הארץ (במדבר טו יט), כשתרצו ליהנות מלחם הארץ, אזי מקודם תרימו תרומה לי"י, היינו תגרמו ותפעלו במעשיכם תרומה לי"י, היינו יחודים עילאין על ידי תפלתכם כמו שיתבאר, (במדבר טו כ) ראשית עריסותיכם תיכף בראשית כשתעמדו ממטותיכם (לשון ער"ש היא מטה), חלה תרימו תרומה (חלה מלשון ויח"ל משה (שמות לב יא), ופני י"י לא חליתי (שמואל א' יג יב)), ור"ל על ידי התפלה שתרימו למעלה אותיות התפלה לגרום יחודים עילאין: כתרומת גר"ן (במדבר טו כ). כבר כתבנו כמה פעמים גר"ן רמז לשכינה, בחינת רנ"ב איברים עם המפתח לדעת רבי עקיבא בבכורות (מ"ה ע"א), והארכנו במקום אחר. והכוונה כי אין לך יום דומה לחבירו, ואינו דומה יחודין דחול לשבת וליום טוב, וכן בכל יום יש להשכינה עליות מיוחדים כנודע. וז"ש כתרומת גרן, כענין התנשאות הגר"ן היא השכינה באותו היום, כן תרימו אותה היינו התפילה, ר"ל תתפלל בנוסח היום ובכוונת היום לפי ענין הנרצה באותו היום. והנה על ידי התפלה צריכין הצדיקים להשפיע רב טוב לכל העולם, דהיינו כל צדיק בדור שלו מה שצריך לדור, אך הוא מקובל שהתפלה צריכה להיות רק על חסרון השכינה כביכול, כי כשיש איזה חסרון בעולם ח"ו, אזי בודאי יש כביכול למעלה וכו', וממילא כשיושלם החסרון למעלה, יושלם בודאי החסרון למטה ממילא, והעבודה צריכה להיות רק לצורך גבוה. וז"ש מראשית עריסותיכ"ם, ר"ל מזה שתעשו תיכף בעמדיכם ממטותיכם, תתנו לי"י תרומה לצורך גבוה דייקא, וזה יהיה גם כן לדורותיכם מה שצריכין הדור שלכם, ממילא ישתלם כשיושלם החסרון למעלה כביכול, והבן והש"י יורנו דרך האמת: